המאמנים

הצוות שלנו

דור דוד גבאי

מנהל

דור הוא המנהל של פיטהאב. בן 31, עם MBA שסיים בהצטיינות ותעודת CrossFit Level 2, אבל הוא מעדיף לא לעשות מזה עניין. לא כי זה לא מרשים, אלא כי בסוף אף אחד לא נרשם למועדון בגלל התואר של המנהל. את המאמן שבתוכו הוא כן מרשה לעצמו להראות מדי פעם, בעיקר כי הוא פשוט מעולה בזה. מה שכן משנה לו זה שהמקום הזה יעבוד כמו שצריך. מאמנים טובים. תוכנית אימונים חכמה. יחס אישי. אווירה אנושית. ומועדון שבו אנשים לא מרגישים שהם עוד שם ברשימה, אלא חלק ממשהו אמיתי. דור נמצא כאן כדי לשמור על הסטנדרט. לא הסטנדרט שנשמע יפה באתר, אלא זה שמרגישים בשטח: באיך שמקבלים אתכם, באיך שמאמנים אתכם, באיך שמתייחסים אליכם, ובאיך שהמקום נראה ומתנהל ביום יום. הדלת שלו תמיד פתוחה, וזה לא משפט של מנהלים. הוא באמת מכיר את המתאמנים, מדבר איתם, חבר של הרבה מהם, וככה הוא חושב שמועדון צריך להרגיש. מקצועי, מסודר, אבל אף פעם לא קר או מרוחק.

סתיו טל

מאמן

סתיו מתאמן קרוספיט כבר 7 שנים, מתחרה בשנתיים האחרונות, ומאמן כבר 6 שנים. יש לו CrossFit Level 1 ותואר בהנדסת מכונות, מה שאומר שהוא גם יודע להסביר למה הסקוואט שלכם נראה ככה, וגם למה הגוף שלכם ישנא אותו מחר בבוקר. בשבילו קרוספיט הוא לא רק אימון קשה. הוא שילוב של עבודה, קהילה, אווירה טובה, וקצת סבל משותף שמחבר בין אנשים מהר מאוד. באים להזיע, באים לעבוד, אבל גם באים ליהנות. לפחות עד הסט האחרון. סתיו מאמין שאימון טוב הוא כזה שיוצאים ממנו עייפים, מחויכים, וקצת יותר בטוחים בעצמכם ממה שהייתם כשנכנסתם. לא חייבים להגיע בכושר. לא חייבים לדעת הכול. כן צריך לבוא עם רצון לעבוד וראש פתוח ללמוד. כמאמן, חשוב לו לדחוף בלי לרמוס, לפרגן בלי למרוח, ולגרום לכל אחד להרגיש שהוא חלק מהאימון. מתחילים, מתקדמים, תחרותיים, או כאלה שעדיין מנסים להבין למה כולם מדברים על דאבל אנדרס כאילו זה דבר נורמלי.

לאה לי אדרי

מאמנת

לאה לי חיה ספורט מאז שהיא זוכרת את עצמה. לפני הקרוספיט היא הייתה לוחמת ביחידת המסתערבים (ימ״ס), אז בואו נגיד בעדינות שהיא לא נבהלת מקצת עומס, זיעה או אנשים שאומרים “אני לא יכול”. היום היא מאמנת עם תעודת CrossFit Level 2, מתאמנת תחרותית, ובאליפות הארץ 2025 ו-2026 סיימה במקום השלישי. זה לא קרה בגלל קסם, כישרון נדיר או שייק חלבון בזמן הנכון. זה קרה בגלל התמדה, עבודה קשה, ועוד אימון אחד גם כשלא ממש מתחשק. באימונים שלה אין חיפוש אחרי טריקים ואין קיצורי דרך. יש עבודה. יש טכניקה. יש עקביות. ויש את ההבנה הפשוטה שמי שממשיך להגיע, שבוע אחרי שבוע, בסוף משתנה. לאה לי תדחוף אתכם, תתקן אתכם, תדרוש מכם יותר, אבל תמיד מהמקום הנכון. כי מבחינתה אימון טוב הוא לא רק כזה ששורף ברגליים, אלא כזה שמוציא אתכם קצת חזקים יותר ממה שנכנסתם.

מאי חזן

מאמנת

מאי חיה קרוספיט כבר 8 שנים, ומתחרה בענף ב-5 השנים האחרונות. היא מאמנת קרוספיט והרמת משקולות, העפילה שלוש פעמים לסמי פיינלס של הקרוספיט, הייתה סגנית אלופת ישראל בהרמת משקולות בשנים 2022 עד 2024, וייצגה את ישראל באליפויות אירופה ובטורנירים בינלאומיים. כל זה נשמע כמו רשימת הישגים, אבל אצל מאי זה פחות עניין של מדליות ויותר דרך חיים. היא מהאנשים שלא “עושים ספורט”. היא נכנסת לזה עד הסוף. באימונים, בתחרויות, בתהליך, ובכל פרט קטן בדרך. מאי רצינית ברמה שלא משאירה הרבה מקום לתירוצים. היא נחושה, חדה, ולא עושה הנחות, לא לעצמה ולא למי שמתאמן איתה. אם היא דורשת מכם לעבוד חזק, זה כי היא דורשת מעצמה אפילו יותר. היא מאמינה שאפשר להגיע כמעט לכל יעד עם התמדה, עבודה קשה והשקעה אמיתית. לא השקעה של שבועיים עם מוטיבציה חדשה, אלא כזאת שנשארת גם כשהאימון קשה, כשהגוף עייף, וכשהדרך עוד ארוכה. באימונים שלה יש סטנדרט גבוה, אהבה אמיתית למקצוע, והרבה מאוד משמעות. היא תדחוף אתכם לקצה הנכון, תדרוש מכם להיות נוכחים, ותזכיר לכם שהיכולת שלכם לא נגמרת ברגע שנהיה קשה. לפעמים שם היא רק מתחילה.

מתן דביר-דבח

מאמן

מתן עשה את המתח הראשון שלו בגיל 19, מקביל ראשון בגיל 29, סטריקט רינג מאסל אפ בגיל 34, ועד גיל 40 הוא מתכנן לסגור פלאנץ׳. בקיצור, הוא לא בדיוק מהאנשים שנולדו עם כישרון גופני מפלצתי. וזה בדיוק מה שהופך אותו למאמן כל כך טוב. לפני האימון הוא למד הנדסה ביו-רפואית ועבד כמה שנים בהייטק, עד שהבין שיש דברים מספקים יותר ממצגות, מוצרים ופגישות שלא נגמרות. למשל לעזור לאנשים להתחזק, לזוז טוב יותר, ולהבין שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שהם חשבו. מתן מאמין גדול בהתמדה. לא בסיסמאות על התמדה, אלא בדבר האמיתי: להגיע, לתרגל, להיכשל קצת, להשתפר קצת, ולחזור שוב. הוא ההוכחה שכנראה לא צריך להיוולד ספורטאי כדי להגיע רחוק. צריך פשוט להפסיק לחפש את הדרך הקלה. באימונים שלו תמצאו הרבה דיוק, הרבה סבלנות, והרבה אמונה בתהליך. הוא לא יבטיח לכם שתהיו מקום ראשון. הוא כן יראה לכם איך עוקפים 95 אחוז מהאנשים שעצרו בדרך.

נבו דן

מאמן

נבו גדל במושב קטן בדרום הארץ, והתחיל לעשות קרוספיט בגיל 17, אי שם ב-2018. שזה פחות או יותר הזמן שבו הקרוספיט הגיע גם לאזור שלו. ככה זה שם. הכול מגיע קצת באיחור. רק עכשיו גילו את ה-AI. מאז הוא הספיק לעשות צבא, להשתחרר, לעשות עוד קצת צבא, ובין לבין להמשיך להתאמן. תמיד להתאמן. כי יש דברים שמשתנים בחיים, ויש דברים שפשוט נשארים חלק ממך. נבו אוהב קרוספיט באמת. הוא מאמין בספורט הזה, במה שהוא עושה לאנשים, וביכולת שלו לבנות כושר, אופי וקהילה. באותה נשימה, הוא גם מודה שכנראה מדובר בענף ששייך לאנשים קצת משוגעים. וזה בסדר. אנחנו לא פה כדי להכחיש. היום הוא חי בתל אביב עם בת זוג וכלב קטן מדי, ומחכה ליום שבו היא תתייאש מהצפיפות והרעש ותסכים לחזור איתו למושב. עד שזה יקרה, הוא ימשיך להגיע לנמל, לאמן, להתאמן, ולהתלונן על תל אביב. וכשזה יקרה? הוא פשוט יעבור להתלונן על הפקקים.

רז יעקב

מאמן

רז מתאמן בקרוספיט מאז 2013 ומאמן מאז 2015, ועדיין לומד משהו חדש על הספורט הזה כמעט כל יום. וזה אומר הרבה, כי אחרי כל כך הרבה שנים בענף, רוב האנשים כבר בטוחים שהם יודעים הכול. רז, למזלנו, לא מהסוג הזה. הוא מאמין שכל סקיל יגיע בסוף עם מספיק תרגול, התמדה וסבלנות. לא תמיד מהר, לא תמיד יפה, ולפעמים עם כמה ניסיונות שנראים כמו תקלה טכנית. אבל אם ממשיכים לעבוד נכון, הגוף לומד. גם כשהראש כבר החליט לוותר. מעבר לניסיון, רז מביא איתו לאימון משהו שקשה ללמד: נוכחות. הוא תימני אסלי, כולל הח׳ והע׳, עם שמחת חיים שלא עושה הצגות ואנרגיה שממלאת את החדר. מהטיפוסים האלה שיכולים להרים לכם את האימון עוד לפני שהמוזיקה התחילה. בשנים האחרונות הוא גם עשה הרבה יותר מדי ימי מילואים כלוחם, ועדיין מצליח לחזור למועדון עם אותו שילוב נדיר של קשיחות, צבע ולב טוב. באימונים שלו תקבלו עין של מאמן ותיק, דרישה אמיתית לעבודה טובה, והרבה מאוד חיים. הוא ידחוף אתכם, יצחיק אתכם, יתעקש איתכם על הטכניקה, ויזכיר לכם שגם כשקשה, אפשר לעבוד חזק בלי לכבות את השמחה.

שחר גנץ

מאמנת

שחר חיה ספורט מגיל 4, הרבה לפני שהיא ידעה איך קוראים לזה “תהליך” או “משמעת”. היא מאמנת קרוספיט והתעמלות מכשירים, ומגיעה מהעולמות שבהם טכניקה, דיוק ועבודה קשה הם לא המלצה, הם הבסיס. בשנת 2026 היא קטפה את המקום השני בתחרות הקרוספיט של ישראל, שזה נשמע יפה על הנייר, ובפועל אומר הרבה מאוד שעות של עבודה, התמדה, וסירוב מנומס להישאר באזור הנוחות. שחר מאמינה במשמעת, בעבודה קשה ובזה שאין באמת קיצורי דרך. אבל באותה נשימה, היא גם מאמינה שאם לא נהנים מהדרך, יהיה קשה מאוד להישאר בה לאורך זמן. אז כן, עובדים קשה. וכן, לפעמים זה שורף, מתסכל ולא יוצא על הפעם הראשונה. אבל גם מחייכים תוך כדי. לפחות רוב הזמן. באימונים שלה היא אוהבת לעזור לאנשים להתחזק, להשתפר ולהגיע למטרות שלהם. זה יכול להיות אימון ראשון, חזרה לשגרה, פחד מעמידת ידיים, או הכנה לתחרות. מבחינתה, לכל מתאמן יש את השלב שלו, והעבודה שלה היא לקחת אותו צעד אחד קדימה משם. באימונים שלה יש שילוב די מסוכן של חיוך גדול וסטנדרט גבוה. היא תפרגן, תדחוף, תתקן, ותגרום לכם לעשות עוד קצת גם ברגע שהייתם בטוחים שסיימתם.

שחר הולצמן

מאמנת

שחר הגיעה לעולם האימון בדרך קצת פחות רגילה. היא הייתה מחליקה אמנותית על הקרח, רוכבת ומאלפת סוסים, אז בואו נגיד שהיא למדה על תנועה, סבלנות ושליטה בגוף עוד לפני שמישהו אמר לה מה זה וול בול. היום היא מאמנת קרוספיט כבר 6 שנים, בארץ ובחו״ל, ומתוכן מעל שנתיים אצלנו בנמל. ולמרות כל השנים האלה, היא עדיין מתרגשת להגיע לאמן. לא בקטע של משפט יפה לאתר. באמת. שחר מאמינה בשיטה, כי היא ראתה אותה עובדת: על מתאמנים חדשים, על אנשים שחוזרים לעצמם, על כאלה שבאו “רק לנסות”, ופתאום מצאו את עצמם חלק מקהילה שהם לא תכננו לאהוב כל כך. היא נראית עדינה, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. באימון שלה יש עין טובה, הרבה סבלנות, וסטנדרט ברור. היא לא באה למלא שעה וללכת. היא באה לראות אתכם, ללוות אתכם, ולדחוף אתכם בצורה שגורמת לכם להאמין שאתם מסוגלים ליותר. במקור היא מהצפון הרחוק, אז יש לה קצב קצת אחר. פחות לחץ, פחות רעש, יותר נוכחות. אולי בגלל זה כל כך קל להרגיש איתה בנוח, גם כשהיא בדיוק נותנת לכם משימה שלא תרגיש נוחה בכלל.

מאיה אביטל בן עזרא

מאמנת

מאיה מאמנת קרוספיט כ-3 שנים, ומתאמנת בענף קרוב ל-6 שנים. היא מגיעה עם רקע חזק בחינוך, כולל תואר ראשון ושני בתחום, לצד הסמכות מקצועיות בעולם הספורט. אצל מאיה, האימון לא מתחיל ונגמר בתרגילים, משקלים וזמנים על הלוח. היא מביאה איתה גם מבט חינוכי, סבלנות, ויכולת לראות את האדם שמאחורי האימון. איפה הוא נמצא, מה עוצר אותו, ומה יכול לקחת אותו צעד קדימה. היא מאמינה בתהליך מסודר, בעבודה עקבית, ובזה שאנשים משתפרים כשהם מרגישים שרואים אותם באמת. לא כולם צריכים את אותו דחיפה, לא כולם מגיעים מאותה נקודה, וזה בדיוק המקום שבו מאמן טוב יודע לעשות את ההבדל. ובעיקר, מאיה אוהבת את מה שהיא עושה. לא כמשפט סיכום יפה, אלא כמשהו שמרגישים באימון. ברצון ללמד, לדייק, לפרגן, ולעזור לכל מתאמן לצאת קצת יותר בטוח, קצת יותר חזק, וקצת יותר מחובר לדרך שלו.

ענבר רוזנפלד

מאמן

ענבר מגיע מקיבוץ כפר עזה שבנגב המערבי, עם 15 שנים של ספורט מאחוריו מתוכן 5 שנים כמאמן. הוא רץ, מרים, עושה קרוספיט, מתרגל יוגה, ולומד אוסטאופתיה, ככה שאפשר להגיד שהוא מסתכל על גוף האדם מזווית קצת יותר רחבה מ״יאללה עוד משקל״. באימון של ענבר יש שילוב של כוח, תנועה, נשימה ואנרגיה טובה. הוא מאמין שאנשים זזים טוב יותר כשהם מבינים את הגוף שלהם, ולא רק כשהם מקבלים עוד הוראה וצעקת “יאללה” מהצד. הוא מביא איתו הרבה ניסיון, אבל גם גישה פשוטה מאוד: לעבוד נכון, להתמיד, לא לקחת את עצמכם קשה מדי, ולזכור שגם אימון קשוח לא חייב לבוא עם פרצוף של מלחמה. המוטו שלו די מסכם את הכול: תחייכו, ואנשים יחייכו אליכם בחזרה. וזה בערך ענבר. מאמן שיכול לתקן לכם את הסקוואט, להזכיר לכם לנשום, ולגרום לחדר להרגיש קצת יותר קל גם כשהאימון ממש לא.

נועם בכר

תזונאית הבית

נועם היא תזונאית הבית של פיטהאב, דיאטנית קלינית וספורט, מאמנת כושר, ואנליסטית. כן, זה שילוב קצת לא צפוי, אבל הוא מסביר די טוב את הדרך שבה היא עובדת: עם ידע מקצועי, אהבה לתנועה, ויכולת להסתכל על התמונה המלאה בלי להיכנס לפאניקה מכל פרוסת עוגה. היא אוהבת ספורט כמעט מכל סוג, ים, שמש, גלים, שקיעות, טיולים בעולם ובטבע, ועוגות גבינה. בעיקר עוגות גבינה. כי תזונה טובה בעיניה לא אמורה להרגיש כמו עונש, אלא כמו דרך שאפשר לחיות איתה לאורך זמן. כספורטאית תחרותית לשעבר, מספורטאית מצטיינת בצה״ל ועד Student-Athlete בליגת NCAA Division I בארה״ב, נועם מכירה מקרוב את הקשר בין תזונה, התאוששות, ביצועים, בריאות והרגשה כללית. לא מהספר בלבד, אלא מהגוף, מהשגרה, ומהחיים של מי שהתאמן ברצינות. בפיטהאב היא מלווה מתאמנים שרוצים לחבר בין האימונים שלהם לבין מה שקורה מחוץ למועדון: תזונה, התאוששות, אנרגיה, הרגלים, שגרה, וכל מה שבסוף קובע איך הגוף מרגיש ומתפקד ביום יום. המטרה שלה היא לא להפוך את החיים שלכם לטבלת אקסל, למרות שהיא כנראה יודעת לעשות את זה מעולה. המטרה היא לבנות הרגלים שעובדים באמת: יותר כוח, יותר אנרגיה, יותר ביטחון, ופחות בלגן סביב אוכל. נועם מאמינה בתזונה מאוזנת, גמישות מחשבתית ושגרת אימונים שכיף להתמיד בה. מבחינתה, הרגע הכי טוב בתהליך הוא הרגע שבו משהו מתחבר. כשהאוכל נהיה פחות מלחיץ, הגוף מגיב טוב יותר, הביצועים משתפרים, והאדם שמולה מתחיל להרגיש שהוא שוב בשליטה.

המאמנים שלנו לא עומדים בצד ומפעילים טיימר. הם מלמדים, מתקנים, מתאימים עומסים, ודואגים שכל מתאמן יעבוד נכון לפי הרמה שלו.